<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ד</h1>
<h2>דף נג.</h2>
המוכרת כתבתה לבעלה או לאחר לא אבדה שאר תנאי כתבה, ואם לה בן זכר יורש מנכסי אביו כפי הכתבה יתר על חלקו עם אחיו. המוחלת כתבתה אין צריכה קניין ועדים, רק דברים כנים ולא דברי שחוק והתול, ואין לה אפילו מזונות עליו.
<h2>דף פו.</h2>
מי שגירש או מת ובא בעל חובו ואשתו, (אין בהן דין קדימה) [ו]יש לו מעות וקרקע כדי פריעת שתיהן, בעל חוב נוטל מעות ואשה מקרקע, אין לו רק (חוב) קרקע שאין בה לפרוע להם [ואין בה דין קדימה], בעל חוב יפרע ותטול האשה שיורו [של] בעל חוב [שבעל חוב] הפסיד מעותיו ואשה אין חסירה כלום, שיותר רוצה [להינשא] מן האיש. וכן מן הדין במטלטלין, אפילו קדם זמן זה לזה, כיון שאין דין קדימה במטלטלין לעולם נוטלת האשה שיור הבעל חוב. וכן השיב הר"מ מלונדרש, שבעל חוב לעולם קודם האשה במטלטלין, וכן השיב רב שררא גאון. אפס מספרים השיר"ה זה"ר אברהם מבורגויל שדינ' כמקרקעי וכתבה קדים, שסומכת יותר דעתה עלה משאר מטלטלין וכן מחובות הוי כמטלטלי ולא סמכא דעתא [ובעל חוב] קדים וכן הדין לעולם.
<h2>דף צג.</h2>
וכשהניח כל כך שכשיחלק הממון לפי המניין נשים יגיע לפחותה שבהן כדי כתבתה או פחות [חולקות בשוה ואם היה הממון יתר על זה חולקים ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהן כשעור כתובתה וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות על דרך הראשונה, כיצד, מי שהיה נשוי ארבע נשים, כתובתה של ראשונה ארבע מאות ושל שניה שלש מאות ושל שלישית מאתים ושל רביעית מאה נמצא הכל אלף, וגירש כולן או מת, אם הניח ארבע מאות או פחות חולקות בשוה וכל אחת נוטלת מאה או פחות]. ואם הניח ח' מאות אם תחלוק בשוה יגיע לשתים אחרונות יותר מכתבתן, לפיכך לוקחין הד' מאות וחולקות בשוה, נמצאת הרביעית נטלה כתבתה והלכה לה. נשאר ד' מאות עוד לחלוק בין הג' ולא תוכל לחלוק בין שלשתן בשוה, שאם כן יהיה לשלישית מאתים ושלשים ושלש ושליש וזה יותר מכתבתה, לפיכך לא יחלקו בשוה רק הג' מאות, ונמצאת השלישית נטלה כל כתבתה והלכה לה, והמאה הנותרים יחלוק בין שתי ראשונות. ונמצא שיש לשתי ראשונות לכל אחת ר"ן, ולשלישית ר', ולרביעית ק'. וכן על דרך זה חולקות לעולם אפילו הן מאה.
<h2>דף צג:</h2>
מי שהיה נשוי נשים רבות ומת כל שנשאת תחלה קודמת ליטול כתבתה ואין לאחרונה רק שיור אותה שלפניה, וכולן נשבעות קודם שנוטלות. וכן אם עליו בעל חוב וכתבה, הקודם בשטר קודם לגבות והשייור לחבירו. ואם משנשא כולן או משלווה קנה הקרקע שרוצין לגבות ממנו, אין כאן דין קדימה וחולקות בשוה בין הנשים, בין אשה ובעל חוב, ששעבוד כלן בא כאחת בשעת קניית הקרקע. וכן אם זמן שטרותיהן ביום אחד או בשעה אחת במקום שכותבין שעות חולקין כאחד, ובין כך ובין כך כל הקודם וזכה במטלטלין (ו)זכה, שאין דין קדימה במטלטלין.
<h2>דף צה.</h2>
בעל שמכר נכסיו והסכימה אשתו וכתבה ללוקח אין לי דין ודברים עמך, אפילו קנו ממנה טורפת, שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. אך קנו תחלה מהאשה (שדה אחרת) ואחר מכר הבעל, או שמכר תחלה ולא רצתה להסכים וכשמכר שדה אחרת הסכימה, אינה טורפת, שלא יכול[ה] לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, שהרי לא רצתה לעשות לו נחת רוח במכר ראשון. יש לו שתי נשים ומכר שדהו והסכימה ראשונה הסכמה טובה, שאין יכולה לומר נחת רוח עשיתי ואינה טורפת, ושנייה לא הסכימה, שנייה תוציא מיד הלוקח, שהרי לקח שעבודה, וראשונה משנייה, שהרי לא מחלה רק ללוקח והיא קודמת, וחוזר הלוקח וגובה מראשונה, וכן חוזר חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.
אשה אחת שנתארמלה ונשאת והביאה כתבתה לפני בית דין מבעלה הראשון ותבעה על הקרקעות שמכר בעלה בעודה תחתיו, ואותו הלוקח מכר לאיש אחר ומת הלוקח השני והניח יתומים גדולים וקטנים, וטוענת האשה בעלי מכרם בלא רשותי ולא חתמתי בשטר המכר ועתה אני תובעת כתבתי מאותן קרקעות שמכר בעלי בלא רשותי, והשיב הר"ר מאיר מרוטאנבורק דגובה כתובתה כיון שאין שובר.
<h2>דף צז.</h2>
אלמנת ארוסין ונשואין כשנפרעת מכתבתה אחר שבועתה, מוכרת קרקע בעלה ליפרע אפילו שלא בבית דין מומחין, רק שיהיו שלשה אנשים נאמנים היודעים שומת קרקע, ואחריות המכר על נכסי היתומים. אך הגרושה צריכה מומחין, והמוכר[ת] בבית דין צריכה הכרזה, שלא בבית דין אין צריכה הכרזה רק שלשה אנשים נאמנים ויודעים שומא.
<h2>דף צז:</h2>
המוכרת כתבתה, אם מת בעלה או גרשה יטול הלוקח, מתה קודם שנשבעה וכל שכן בחיי בעלה אין לו כלום. מכרה או משכנה או נתנה מקצת כתבתה, מוכרת מקרקע בעלה לגבות השאר אפילו בג' נאמנין ויודעין (או) שומת קרקע.
<h2>דף צח.</h2>
אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה לאחר בינה לעצמה, שוה בשוה נשבעת שבועת אלמנה ומכרה קיים, שמה לעצמה לא עשתה כלום אפילו הכריזה.
כתבתה מאתים ומכרה שוה מאה במאתים נתקבלה כתבתה ולא תמכור יותר. כתבתה מאה ומכרה שוה מאה ודינר במאה, אפילו אמרה אחזיר הדינר ליורשין מכרה בטל. כתבתה ארבע מאות ומכרה לזה במאה שוה בשוה ולאחרון שוה מאה ודינר במאה, של אחרון בטל ושל כלן קיים.
